18 2022 ספטמבר | עמיתים חייו של סופר מרתקים לדעתך? "אני מודה לקדוש ברוך הוא כל בוקר. זה לא רק שהוא נתן לי את הכישרון, הוא גם נתן לי את היכולת המדהימה לגוון. תאר לעצמך ששבוע שלם אני לא צריכה לצאת מהבית. אין לי הסעות, אין לי קניות בסופר, אני יכולה רק לשבת ולכתוב. אז יום אחד אני אכתוב על עץ המוצצים ועל ילדה בת שנתיים וחצי שמתקשה להיפרד מהמוצץ שלה, ויום אחד אני אכתוב על אישה שנמצאת במשבר, ויום אחר על תיכוניסטית שבורחת מבית הספר ומסתבכת. אני חיה כמה דמויות, זה ממש לחיות את הדמויות בעוצמה הכי גבוהה. מצד אחד זה סוחט ומצד שני זה מפרה כל הזמן. לפעמים אני מרחמת על אנשים שלא כותבים. אני אומרת לאנשים בהרצאות שלי, תכתבו לא רק בשביל להוציא ספר, למי יש בכלל זמן לקרוא את כל הספרים שיוצאים היום, אבל תכתבו בשביל עצמכם. אם תכתבו ותהיו כנים עם עצמכם תוך כדי כתיבה אתם תבינו כל כך על עצמכם, מה גרם לכם להתנהג ככה ולא אחרת, מה עומד מאחורי ההחלטות שקבלתם, ממה אתם פוחדים." כולם כותבים היום המון, אבל קצר ובעיקר בוואטסאפ "לפני עשרים שנה משרד החינוך ביטל והוציא ממערכת השעות את מקצוע החיבור, זו הייתה הטעות הכי גדולה שנעשתה. לי הייתה ביסודי מורה מכשפה, קשוחה, רעה, מסוג המורות שמעמידות אותך מול הקיר ומכריחות אותך לכתוב אלף פעם אני לא אדבר יותר בשיעור. אבל פעם בשבוע ישבנו וכתבנו חיבור בכיתה. כל שבוע היא נתנה לנו נושא אחר, פעם לכתוב משהו מהדמיון ופעם לכתוב טור דעה על נושא אקטואלי כלשהו. זה היה בקטנה, מינורי, אבל זה לימד אותך להביע את עצמך. היום אני מספרת שפעם היה שיעור חיבור אז שואלים אותי אם היה גם שיעור חיסור. הם בכלל לא קולטים מה זה לכתוב חיבור, להביע דעה בכתב בעד או נגד. כבר עשרים שנה שאין שיעורי חיבור בבתי הספר. זה מחדל אדיר." איך זה מתיישב עם העובדה ששוק הספרים מוצף וכל אדם שלישי כותב וחולם כבר להיות סופר גדול? "כי זה נהייה מאוד פשוט להוציא ספר לאור. כשאני התחלתי לכתוב כתבתי מתוך רצון להמציא. כשבתי הבכורה התקשתה להיפרד ממני בפתח הגן המצאתי בובה שתחבק אותה במקומי, חיבוקי". כשרציתי להמציא שיטה לגמילה לחיתולים אז המצאתי את הקלטת 'בלי חיתולים'. אצלי הכתיבה מגיעה מתוך מפגש עם צורך או מחסור במשהו שצריך להמציא וליצור אותו. היום עוד לפני שמישהו פותח קובץ וקורא לו בשם זמני, הוא כבר שואל 'אז כמה כסף אני אעשה מזה?' או 'איזה מו"ל יציע לי את התנאים הכי טובים?' אני אומרת לו על מה אתה מדבר, אתה רק התחלת, אתה פג, יש לך עוד דרך ארוכה. והוא מתעקש ואומר 'אני רוצה לדעת שמשתלם לי להשקיע בזה.' סליחה, כתיבה זו לא תעודת ביטוח. אף אחד לא יודע מה שווה ומה לא שווה. הם ישר חושבים על שיווק ויחצנות. כתיבה היא צורך שמנחם, שממלא, אתה לא יכול להיכנס לזה ומיד לחשוב על מהדורות ותחרויות. הכל היום נהיה טכני, בלי שאר רוח. אבל לא יכולה להיות אומנות בלי שאר רוח. אני קוראת ספרים ומגיעה עד לעמוד האחרון ואומרת לעצמי או קיי, אז מה? מה הסופר רצה להגיד? מה נשאר לי מזה? מה ניקח הביתה. אין שם כמעט כלום. יש ספרים שאני מגלה שעד שהגעתי לסוף הספר שכחתי מה היה בהתחלה, זה לא טוב." בכל זאת, רוב הספרים כיום מתורגמים. שכר הסופרים עלוב, יש בעיות "המצב לא טוב, אבל כל אחד עושה את החשבונות שלו עם עצמו. גם אני יכולתי להגיד 'או קיי, אני אומנית, יהיה לי סטודיו מול הים, אני אכתוב כל יום מעשר עד שתיים עשרה בצהריים ואלך לנוח קצת, אכתוב עוד קצת בשקיעה, וזה נוח. מאוד קל להתמכר לאורח חיים של שנטי בנטי יצירתי, אבל אני זו שבחרתי לעבוד כעיתונאית וכסופרת, העבודה הזאת מאוד מפרה אותי, האנשים שאני פוגשת מדי יום ביומו אלה חוויות שלא הייתי מגיעה אליהן בשום דרך אחרת וזה מפרה, מעשיר, פותח אותך לכל מני כיוונים. זו גישה בחיים. האם אתה קם ואומר איזה באסה או שאתה קם ואומר איזה יום מדהים יהיה לי. מזה הכל מתחיל." את מנצלת את הכתיבה או את ההרצאות שאת מעבירה ברחבי הארץ גם להעברת העמדות שלך על המצב במדינה? "ברור. גם ברומן האחרון שלי 'שירלי טמפל קופצת ככה' זה קרה. הגיבורה מדברת על פוליטיקה, על הכל. אם הדמות היא עכשווית יש לי את הצורך לומר את מה שאני חושבת, בוודאי. היא מספרת שם על בן גוריון שהגיע לסופיה בתחילת המאה שעברה להביא את היהודים כדי לבנות את ארץ הקודש ואז היא מעלה תהיות, 'אולי חבל שהוא בא, חבל שהגענו לג'באליה. אני מאוד מחוברת לאקטואליה ומעניין אותי מה שקורה פה גם פוליטית. אני חושבת שזה שאנחנו הולכים ״אם תכתבו ותהיו כנים עם עצמכם תוך כדי כתיבה אתם תבינו כל כך על עצמכם, מה גרם לכם להתנהג ככה ולא אחרת, מה עומד מאחורי ההחלטות שקבלתם, ממה אתם פוחדים.״ עם חבריה הטובים מוניר בן מלך מימין ומשה דץ משמאל ועם ספרה האחרון. צילום: אלבום פרטי
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=