11 עצרתי לרגע ודיברתי על זה. שתינו בכינו והתחבקנו. הרגשתי שהיא עזרה לי, לא אני , לא היו לי אז איזה 21 עזרתי לה. הייתי בת תכניות גדולות לבית הזה, אבל אז הבנתי שזה מה שאני הולכת לעשות. מאז התחלתי לחיות שנה." 23 עם הילדים, חייתי איתם בבית מאז נולדו לקליין־שנטי שתי בנות נוספות והיא אף אימצה את אחד מבוגריה, שעובד כיום בבית השנטי. כחלק מתהליך השיקום שלה עצמה, לפני שש שנים היא השילה קילוגרם, כשהמניע 60־ ממשקלה לא פחות מ העיקרי לדיאטה החריפה שעברה היתה הדאגה להמשך טיפולה המסור בנערות ובנערים הנזקקים לה. כיום, היא חולקת את זמנה בין כפר שנטי במדבר לתל אביב. "זה המזל שלי," היא אומרת. "שעברתי תהליך, שהבנתי שיש שיעורים שהחיים האלה לימדו אותי." קום של אנרגיה מחבקתמ קליין־שנטי מאמינה ש"לאלוהים אין דת". לכן היא מקבלת בביתה נערים מכל קצוות האוכלוסייה, מכל מגדר והעדפה מינית, כל נערה, נער, ילדה או ילד שזקוקים לסיוע, בהם יהודים, מוסלמים, נוצרים ולהט"בים. על שיטת הטיפול הייחודית שלה היא הרחיבה בספר פרי עטה שיצא לאור לפני כעשור, מתוכו היא משתפת אותנו בשלוש נקודות קריטיות בתהליך: "קודם כול, כשנכנסים לבית השנטי נכנסים למעטפת אחרת. ויזואלית, הכל מאוד אסטתי, צבעוני ויפה. חבר'ה נכנסים לפה ולא מאמינים שזה מקום לבני נוער – מקום מטופח, נקי, עם . זו אנרגיה מאוד 24/7 צמחייה ומטבח פתוח מחבקת, שמאפשרת לנער רגע אחד לנשום, לא להרגיש קורבן, מסכן או אשם על מה שאתה ועל מה שעשית." נקודה חשובה נוספת שמציינת קליין־ שנטי היא הרצון של הנער להיות שותף בתהליך: "הילד חייב לבחור להגיע לבית השנטי באופן אקטיבי. גם אם הוא מגיע דרך עובד סוציאלי, פקיד סעד, מהרחוב או מבית המשפט לנוער, הוא חייב להגיע עם רצון לקבל עזרה מעמותת בית השנטי. אני בתור ילדת רחוב יודעת שאם לא בוחרים את זה, נשארים בבועה ולא יוצאים למעלה: מריומה עם בוגרי בית השנטי. צילומים: באדיבות בית השנטי. למטה: בית "שלווה במדבר". צילום: אלון גרגו
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=